You’re Fired.

Va'Yikra 9:24 ויקרא ט:כד

Hebrew עברית ⬇️

The precise history of the term ‘fired’ for dismissing someone from a task is unclear, linked to the late 19th century,  maybe connected to firearms and the industrial revolution. The connotation is that fire which warms can also wrong, consume and destroy, a ferocious entity, feeding and fed, at times a fatal force, turning dreams to ashes. The wild fires all over the world in recent years remind us of nature’s power and our human role in provoking or preventing this force. 

The eighth day of consecration is all about the fire, the symbol of divine presence. Aaron and sons offer each sacrifice on the altar, per protocol on this, their big day of installation. The High Priest in elaborate uniform raises his hands to bless the people, waiting for the sign, the lights to go on - but nothing happens. The fire does not descend to consume the offerings. He’s not fired exactly - but according to many commentaries who read between the lines - something’s wrong, and Aaron takes the blame, haunted by his shame about his role in the Golden Calf fiasco, lingering above the Mishkan. Only when Moses joins him to bless the people, does the ritual succeed: 

“And fire went out from the presence of YHWH and consumed, on the altar, the offerings and the fat; all the people saw, and they raised their voices and flung themselves on their faces.” (Va 9:24)

The people ‘raise their voice’ - some say it in spontaneous song, and others guess it is a shout of awe, but either way - fire erupts and the altar is alive. But the tension between Aaron and Moses, two brothers who represent two different leadership models and approaches to the sacred, in history and within us, is palpable and ominous. Aaron holds on to the trauma, he is the heart, hesitating, wounded, unsure of his worth in the approach to intimacy. Moses, the ego, mind,  in charge, leads on. 

Something’s wrong and two more brothers know it - Aaron’s eldest sons notice their father’s pause and that’s when things go really wrong, as they get fired up, in the next chapter, and the people’s song turns into a silence that is, today, still painful, loud and long. What is the role of doubt when it comes to coming closer to intimacy? Perhaps there is a secret here, burning deep within?

אש מתפקדת כסמל נוכחות האלוהות בסיפור העברי - הסנה הבוער התחיל את יציאת מצרים, עמוד האש הוביל אותם אל המדבר והאש היא זאת שתאשר, תאכל, ותשלים את השלמת המשכן והכנתו לפולחן שהלהבות במרכזו, תמיד. 

 היום השמיני לחנוכת המשכן הוא בסימן האש על כל פניה  - מפתיעה ורצויה, זרה עוינת. האש הזורעת הרס ברחבי העולם בשנים האחרונות היא תזכורת למצב הבוער והתלוש של חיינו על פני האדמה, כאז  גם היום, ולקדושתה המתעלה על יכולתנו. 

לכאורה היום השמיני הוא יום ששונו של אהרן המכהן בגדולה אבל זה גם יהיה יום אסונו.  יום בכיה לדורות שמתחיל טוב. אהרן ובניו ע״פ הפרוטוקול המדויק מעלים קרבנות, מחליפים בגדים, ובשלב קריטי עומד הכהן הגדול לברך את העם הנקהל פתח האוהל. זה אמור להיות הרגע בה שורה שכינה והענן יורד אבל לא קורה כלום.  אהרן נבוך. דורות של פרשנים מזהים את הרגע הזה כרגע הוא הוא מודה בכשלונו, חושש שמא הבושה על חלקו ביצירת עגל הזהב מונעת מהשכינה לשרות במשכן. הוא אחוז אשם. 

ברגע הבא מצטרף  משה וביחד שני המנהיגים מברכים את הקהל - ואז זה קורה. האש יורדת כמו קסם. הקרבנות נאכלים. 

״וַתֵּ֤צֵא אֵשׁ֙ מִלִּפְנֵ֣י יְהֹוָ֔ה וַתֹּ֙אכַל֙ עַל־הַמִּזְבֵּ֔חַ אֶת־הָעֹלָ֖ה וְאֶת־הַחֲלָבִ֑ים וַיַּ֤רְא כׇּל־הָעָם֙ וַיָּרֹ֔נּוּ וַֽיִּפְּל֖וּ עַל־פְּנֵיהֶֽם׃״

רינת העם מזוהה כשיר הלל - ספונטני וכביר, מזכיר את שירת הים. אבל מי שמביט מקרוב על הבמה מזהה את המתח ודורש את משמעותו. אהרן ומשה מסמלים שני קולות שונים, שני סגנונות הנהגה וחלקים שונים במודעות של כל אחד מאתנו. אהרן מביא את הספק, את הטראומה והחרטה, החשש והעבר - על אף שנסלח ועל אף מעמדו הרם. משה ממשיך כי כך צריך - החלק בתוכנו, למרות הצלקות, שמחובר לנצחי, שעל אף הגמגום לא ממצמץ.   רק כשני אלה יחד שורה שכינה. 

אבל את השבריריות של אהרן ואת החרפה הזמנית של כשלונו בהורדת האש מזהים עוד שני אחים סיפור המיתי הזה - בניו של אהרן , נדב ואביהו, יורשי העצר, חסרי סבלנות או חסרי מעצורים ועוד רגע יתפרצו לקידמת הבמה ויבעירו את העניינים.  לא יש מאין. חדי העין מזהים את ההשתלשלות.  עוד רגע תגווע שירת העם ודממה דקה, כמו שכינה, תיפול כל כולנו. 

האם להיסוסו של אהרן יש משהו ללמד אותנו על הכניסה אל הקודש?

#fire  #wildfires #leviticus9 #vayikra #eternalflame #highpriest #sacredflame #Aaronthehighpriest #NadavandAvihu #singing #mishkan  #sacrifices  #publicsocialdrama #trauma #jewishtrauma #burningbush #you’refired #fired 

‏#hebrewmyth #929 #torah #bible #hiddenbible #sefaria  #929english  #labshul #929project #myth #belowthebiblebelt